ניתוח צילום ע"פ מרכיביו

ניתוח צילום

התמונה צולמה בחוף הים בחיפה. זהו מראה לא נדיר שאפשר למצוא ברחבי בעיר חיפה ובפרט באזור מישור החוף.

קומפוזיציה:

במרכז התמונה ניתן לראות את החסר בית כשהוא ישן (התמונה אינה מבויימת) ושהוא לבוש בבגדים חמים וחורפיים ביום קיץ חם - ניתן בנוסף לראות את הכובע שמגן עליו מהשמש ואת הנעליים שהוא הוריד מרגליו כדי שיהיה לו נוח לישון.

יחסים בתוך המסגרת:

מרכז התמונה הוא האדם החסר בית אבל מבחינת פוקוס והדבר הראשון שרואים בתמונה זה הנעליים שהן נראות דיי חדשות וניתן להסיק מזה שהוא גנב אותן מאחד המתרחצים. מאוד בולט בתמונה שהוא ישן על ספסל שכנראה זה הבית היחיד שלו והמקום היחיד שלו שהוא יכול לישון בו. הצילום הוא צילום חד וברור ויש תאורה טבעית של אור שמש.

מוקד:

הדבר המושך ביותר הוא הנעליים  והכובע  של החסר בית

שימוש בשפה אסתטית:

זווית הצילום היא "high level" והצבעים המרכזיים ביותר הם כהים (גווני כחול וירוק צבאי) ויש ניגודיות ברורה בין ההומלס שהוא לבוש בבגדים בגוונים כהים(כחול כהה, ירוק זית, אפור כהה) וכל הרקע שלו בהיר יותר (הרצפה בגווני שמנת והספסל כהה בהיר מאוד)

שימוש באזכורים חזותיים חיצוניים:

בתמונה אין שום ביום שום השראה משום תמונה או ציור. זה מחזה שניתן לראות בחיי היום יום והוא נוראי בעייני.

דונוטציה:

תאורת שמש בהירה וטבעית, זוית צילום מלמעלה, התמונה צולמה יחסית קרוב לאובייקט, ההומלס במרכז התמונה והוא הכהה ביותר והבולט ביותר ומסביבו רקע בהיר (ביחס אליו).

קונוטציה:

המשמעות הנלוות לתצלום גלויה ביותר ומה שהתמונה משדרת הוא שזה לא הגיוני שבגלל שאדם לא יכל להרשות לעצמו השכלה בחייו זה לא אומר שהוא יכול לחיות בתת תנאים האלו ושהעירייה חייבת להתחיל לטפל באנשים האלה.

זירה 8 חלק א'

1. בחרתי בנושא החברתי והפוליטי חיבור של דת ומדינה. נושא זה בוער בקרבי מפני שבאופן אישי אני פחות מתחברת לדת ולא מעוניינת להתחתן ברבנות. מעצבן אותי שבמדינת ישראל הדרך היחידה שמכירים זוג נשוי היא להתחתן דרך הרבנות. בעייני זאת  כפייה דתית כי עצם העובדה זו הדרך המדינה מכתיבה להתחתן ומי שלא עומד בקריטריונים שהרבנות מציבה לא יכול להיחשב בזוג נשוי בעייני הרשויות.
יש מספר אוכלוסיות שנפגעות מכך: הומואסקסואלים, זוגות מעורבים (לדוג' :יהודי ונוצרי), מי שמתגייר לא יכול להתחתן עם "כהן", ועוד.



מים בנושא חיבור דת ומדינה

 מים מקורי שיצרתי:

מים ללא עריכה:

כיצד זה מעודד ויוצר שיח ציבורי:

הסבר: המים מדבר על "הכפייה הדתית" שקיימת במדינת ישראל, עצם זה שלא ניתן להתחתן בארץ במקום אחר שהוא לא הרבנות מעורר אצלי תסכול ועצבים. אני מרגישה ששוללים ממני ומעוד רבים אחרים את הזכות לבחור היכן וכיצד להתחתן.

אני לא רואה בדרך זו לנכון, מפני שאני מרגישה שעצם העובדה שזו מדינה דמוקרטית ולא כפייתית, יש זכות לבחור כיצד והיכן להתחתן, ולא בדרך שאופן הנישואין היחיד הוא דרך הרבנות.

thinklink:

 קטע סאטירה בנושא הרבנות בארץ:

כתבה חדשותית בנושא כפייה דתית:

 כתבה חדשותית בנושא כפייה דתית





התחברתי לנושא זה מפני שבאתי מהעולם הדתי, והחלטתי בתהליך עמוק עם עצמי לחזור בשאלה ומפני שאני מכירה את אורך החיים הדתי אני לא מסכימה לו ואף מתנגדת אליו ובגלל זה אני כל כך טעונה בנושא זה, שמכריחים בכפייה לעשות את דברי הדת, ועוד במיוחד השילו של דת ומדינה, שגם אם אינני מסכימה איתו אני חייבת לנהוג באורך חיים זה.







זירה 1- הכיתה כזירת תקשורת:

זירה 7

ניתוח קליפ : דור דניאל - מקום לצידך
1.

2. מול אותו חלון ישן פותח את הבוקר, 
מחפש סיבה להישאר, 
אל אותו סיפור קטן נטול תקווה ואושר, 
אם אני עוזב אני לא חוזר. 

מחפש אותך בפנים, 
את כבר לא זאת שהכרתי, 
לא צריך לדבר על השתיקות, 
אני רוצה לפחד לבד, לעצמי מספיק שיקרתי, 
כל כך עצוב שכבר לא חשוב לבכות. 

אל תפני לי מקום לצידך 
תתמודדי אני הולך, 
תחייכי, את יודעת 
אל תשמרי לי מקום חם לחזור כשאהיה שיכור 
תוותרי, את שומעת. 

מחכה שהיום ירד, תרגעי ואז תביני, 
שלא מצאתי סיבה להישאר, 
סתם סיפור עצוב של סתיו, 
יום יבוא ותסלחי לי 
את אותו החלון ישן סוגר 

אל תפני לי מקום לצידך...



3. ניתוח דנוטטיבי:
מתקבל רושם שיש פה זוג צעיר שבדיוק עבר משבר כל שהוא ונראה שלגבר לא ממש אכפת והאישה ממש כועסת ברמה של להרוס ולשבור דברי וכדומה.

4.ניתוח קונוטטיבי:
אני באופן אישי מרגישה שיש פה הצגה בצורה שגוייה של נשים שהן מאוד אגרסיביות ומתעצבנות ללא סיבה בעוד שהגבר מאוד רגוע יחסית אליה וזה נותן ניגודיות חזקה שזה מראה שהאישה יותר נחותה מהגבר ושהוא יותר מאופק.

5.המסר המועבר בקליפ:
הסטריאוטיפ שנשים מאוד אגרסיביות ועצבניות ללא סיבה מוצדקת מאוד מועבר בקליפ בעוד שהגבר רגוע ושר ויושב על הספה בנינוחות והיא מנסה למשוך ממנו תשומת לב במור של שבירת ברים, צעקות, ובכי וכדומה. המסר הוא לדעתי שגברים יותר עיליים מנשים.

סאטירה 2

 סאטירה: האם יש דברים שלא צריך ליגוע בהם או שהכל מותר: חופש ביטוי מוחלט, כל אחד יעשה מה שהוא רוצה. או להגביל ומה מגבילים בעצם?

לדעתי בסאטירה מותר לדבר על הכל.. משום שיש דברים חשובים שצריך לדבר עליהם ואפילו נחוץ לדבר עליהם למשל "הטדרות מיניות" "פוליטיקה" "מוות" "גזענות" וכו'.. בנוסף אני גם חושבת שהסאטירה בסך הכל היא לא מקום בו הצופה מסתמך על מה שהוא רואה במאה אחוז הכוונה היא לכך שהצופה לא בטוח שכל מה שהוא רואה בתוכניות סאטיריות הוא נכון ואמיתי כי לפעמיים דברים שעושים עליהם מערכונים הם פרי דמיונם של אנשים ולכן לא מסתמכים על זה. בנוסף המטרה העיקרית של הסאטירה היא לבדר את האנשים והעלות להם חיוך אך ישנה גם מטרה מישנית של לטפטף למוח של הצופים דברים שהם "טאבו" בחברה הישראלית ובדרך כלל לא מדברים עליהם שלא בדרכים סאטיריות. וכן חשוב ליגוע בנושאים האלה שיכנסו לתודעה הציבורית למשל על הצורה בהם אנשים בכירים במקומות כמו הצבא המשטרה הכנסת מרשים לעצמם להטריד פקידות או חיילות או חברות כנסות או נשים אחרות.. או על הגזענות הקיימת במדינת ישראל לאנשים מזרחים או עולים חדשים למשל איתיופים ורוסים שבטלויזיה לא מדברים על זה לא בחדשות ולא תוכניות טלויזיה רק בסאטירה לכן בעייני אין נושא שאסור ליגוע בו הכל מותר אך כמון במינון הנכון ובצורה לא פוגענית לאף אחד מהצדדים. 

בסרטון הזה רואים את שלישיית מה קשור מחופשים לאיתיופים וצוחקים על זה שהמדינה שיכנה אותם באיזור לא טוב רק בגלל שהם איתיופים ועל הגזעות נגד איתיופים במדינת ישראל. 

משחק בתקשורת

אחד נגד מאה



קוד:4067

זירה 6

קטעי סאטירה:
1. תיאוריית אי ההלימה:

בקטע זה  מציגים את בן גורין שהוא בכוונה לתת הענקות למשפחות מרבות ילדים כדי לדרבן את האוכלוסיה להביא ותר ילדים  לעולם ובכף להגדיל את כמות  האנשים במדינה.
אין קשר בין חטיפת ילדי תימן לבין התמלוגים שבן גוריון נתן למשפחות מרובות ילדים. בקטע זה של "היהודים באים" הם מראים בצורת סאטירה קיצונית שכביכול ישנו קשר בין 2 המקרים ובגלל שזה ברור שאין שום קשר בינהם יצא מערכון שנון,מפתיע ומצחיק.
הביקורת החברתית שמנסים להעביר פה היא שלפעמים כסף יכול להוציא אנשים מדעתם עד כדי גניבת ילדיהם של אנשים אחרים רק בשביל לקבל זכאות מהמדינה.

2. תיאורית העליונות:

בקטע זה של דניאל כהן הוא צוחק על זה שלבנות תמיד קר ועל כל מיני דברים שבד"כ מאפיינים בנות וסטיגמות. הצחוק בקטע זה גורם לתחושת עליונות של גברים על נשים ושל נשים על נשים אחרות שהן כביכול יוצאות מן הכלל.
הביקורת החברתית בקטע זה באה לצחוק על הסטיגמות המעליבות שיש על נשים.

3. תיאוריית ההרפיה:

שחר חסון בתכנית "המועדון" מראה בצורת סאטירה את הסטיגמות והגזענות שיש במדינה. לדוגמא הוא צוחק על הסטיגמה שיש על תימנים שהם גנבים רק בגלל שהם נראים מזרחים (בפאן גזעני). ולעומת זאת, על אדם שהוא לבן הוא בהכרח דוקטור גם אם הוא לובש מסכה ומחזיק אקדח בידו, אבל בגלל הסטיגמה שאשכנזים הם לא פושעים ומשכילים אז זה נוגד את זה שהם יכולים להיות פושעים וכו'. תיאוריה זו באה לידי ביטויי שאלה סיטואציות  שקורות בחיי הים יום ואף אחד לא באמת מדבר עליהם ומעביר עליהם ביקורת למרות שאלה דברים שנוגעים לכולנו.