מטלה 1- קודים, סמלים וסימנים- ניתוח גרפיטי

1

• מסר הכיתוב בתמונה- סימבולי

המילים אינן מייצגות את מושאייהן.

מדובר בניגודיות. בסיפורה  "אליסה בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, אליס קטנה וגדולה לסירוגין במהלך ניסיונותיה לעבור את הדלתות. תחילה היא נכשלת, אך בהמשך- מצליחה. לעומת זאת, האמן נכשל ללא הרף. לדבריו, "דלתות בפניי נסגרות" מראה על כך שבשבילו לא הכל אפשרי, ודלתות נסגרות בפניו וחוסמות לו אפשרויות והזדמנויות. אולי הוא מנסה להעביר לצופה את המסר שהוא לא חי בעולם הקסמים של אליסה וישראל ודאי שאינה ארץ פלאות, הוא ממש מיואש.

• צבע הרקע של הציור- ורוד- סימבולי

השימוש והפירוש של הצבע הורוד הוא סימבולי. כיום, הצבע מזוהה עם ילדותיות, תמימות וילדותיות. יחד עם זאת, בהקשרא זה מדובר באירוניה, כי האומן מצביע על כך שהוא מתוסכל ושהוא לא חי בארץ הפלאות בו הכל מסתדר והכל אפשרי

• ציור של אליסה- אייקוני

ניתן להבין דיי בבירור שזה ציור של אליסה, ילדה קטנה ותמימה שהעולם פתוח בפניה. בתמונה הפנים שלה לא מופיעות וזה מסמל את כך שחסר בה משהו ולא הכל מושלם כמו שזה נראה ומובע בסרט. ייתכן שעריפת הראש מקאברית, ראשה של עליסה קטוע כשם שחלומותיו של היוצר הם חלומות עקרים ומנוטראלים.

• קונטקסט (רקע) של היצירה

היצירה בוצעה על קיר אפור באיזור מוזנח, מלוכלך עם הרבה פחים ופסולת, ייתכן שזהו ייצוג הולם למצב הנפשי וההשקפה של האמן- מתוסכלת ומרגישה שכל הדלתות סגורות בפניה.

התפקיד של גרפיטי הוא העברת ביקורת על נושאים בקשת תחומי עניין רחבה ומתן אפשרות ומקום לשחרר כעס ותסכול כלפיהם. העיריות המקומיות יוצרות פסטיבלי גרפיטי ו"מעלימים עין" מיצירות הגרפיטי (למרות שהן מנוגדות לחוק ונחשבות ואנדליזם) הן מפני שזה מעצים שכונות חלשות ועניות, מפתח את התרבות והתיירות בערים, ומעניק מתן אפשרות לחופש הביטוי.

2

• ציור של ביבי נתניהו- אייקון

בציור מופיע ראש הממשלה, ביבי נתניהו, ערום, כורע על ברכיו ומשלשל את צרכיו. גופו צבוע בצהוב והבעת פניו נראת זדונית עם חיוך קטן כאילו הוא מתכנן משהו. 

הייצוג של נתניהו קריקטורי, סאטירי- ניכר כי מופנית כלפיו ביקורת נוקבת.

• צואה- אייקון

בתמונה רואים את ביבי כשהוא מוציא את צרכיו, ייצוג זה עולה בקנה אחד עם המטאפורה "מחרבן עליכם",  ראש ממשלה "חרא" כמו מה שהוא בדיוק עושה. הצואה מוקפת בזבובים וזה מסמל על כך שהצואה שלו מסריחה, כמו ביבי, וזה נראה כאילו הוא מחזיק ונשען על פח רחוב שיש לידו, כאילו זה הכלי עזר שלו, משענת קנה רצוץ. אין לו אפילו על מה להישען.

• לוקיישן- אייקון

הציור בוצע במקום מעופש, ליד פח זבל וערימות של פסולת גם מחוצה לו, זה מסמל את המצב במדינה ודרך הממשל וניהול המדינה של ביבי\, שהוא עושה את זה בצורה עקומה ולא נכונה

התפקיד של גרפיטי הוא העברת ביקורת על נושאים בעיקר פוליטים, לתת לאזרחים מקום לרדת על העלי הכוח (השלטון, ההגמוניה) ומתן אפשרות ומקום לשחרר כעס ותסכול כלפיהם. בנוסף לכך, זה מספק מידע ומגוון דעות, מה שעוזר לאזרחים לגבש עמדות בנושאים אקטואליים. מצד השלטון, מתן האפשרות לביטוי אומנותי ברחובות גם בנושאים פוליטיים, גורמת לאזרחים להיות "מרוצים" ומונעת מהם לפעול בכוח ולצאת להפגנות. 

העיריות המקומיות יוצרות פסטיבלי גרפיטי ו"מעלימים עין" מיצירות הגרפיטי (למרות שהן מנוגדות לחוק ונחשבות ואנדליזם) הן מפני שזה מעצים שכונות חלשות ועניות, מפתח את התרבות והתיירות בערים, ומעניק מתן אפשרות לחופש הביטוי.

נורמות חברתיות בתכניות ראליטי

לא מוסרי-

תוכניות הריאליטי מנצלות את התקוות והחולשות האנושיות, "משחקות" עם המשתתפים ומטיחות אותם זה בזה. הצופים נהנים מההשפלה בזמן שההפקה והמפרסמים מרוויחים על חשבון כולנו.

למשל בתכנית "חתונה ממבט ראשון" שמנצלים את הלחץ חתונה של הרווקים והרווקות ומחתנים אותם עם אדם שלא ראו לעולם ולצופים בבית יש לגיטימציה לרדת ולצחוק עליהם

אלימות-

הצפייה באלימות בראליטי משפיעה על הקהל ומעודדות אותנו לראות באחרים כמתחרים. המשתתפים נמצאים בתחרות אכזרית בה עליהם להילחם ללא הפסק על מעמדם ולזכות בכל אמצעי (אלימות מילולית, רכילות, הסתה, תחמנות ומניפולציה) 

ש.ב שאלה מבחינת בגרות

א. ייצוג הוא דימוי, שיקוף או שחזור של משהו שקיים בעולם ה "אמיתי" (חפץ, אדם,קבוצה, מקום, אירוע) בתקשורת, התקשורת לא יכולה להראות את "הכל" מכל הזויות ולכן כל הייצוגים הם בררנים, שטחיים, מוגבלים.

בטקסט רשום על איך בחירת ערבים לראליטי מתבצעת, ועל איזה שיקולים. לפי הכתוב, מנסים להביא ערבים שמייצגים "מיצג בדוי של נורמאליות" - קבוצה זו מייצגת לא את כל הערבים. הריאליטי בוחר להביא כאלה שלא ידברו על הזנחה או אפליה ולא על הזדות עם פלסטינאים.



ב. רב תרבותיות- תפיסה חברתית היוצאת מנקודת מוצא שיוויונית ביחסה לשוני התרבותי הקיים גם בחברה הישראלית וגם בחברה העולמית. ע"פ גישה זו: כל התרבויות שוות.

רב תרבותיות זו באה לידי ביטוי בריאלטי בכך שיש שם מקום לבני כל לאום להשתתף ולהתקבל לתכנית ללא הבדלי מוצא, מין, העדפה מינית, וצבע עור.






ג. הפוליסימיות בקטע המצורף היא שמצד אחד הוא צוחק על הגזענים שבקהל לדוג' או עליו שהוא אתיופי וכ', אבל מצד שני זה בא לשקף מציאות שקיימת בחייהיום יום ועל הגזענות שהם עוברים

עבודה דוקומנטרי

1. המסר שהבמאי רוצה להעביר לצופים הוא שלנערות היה מאוד קשה להתנתק מגוש קטיף, ובעצם להתנתק מביתן לטובת פינויי שטחים, ושהן מאמינות שבעזרת תפילה לאלוהים ושבעזרת אחיזה בתקווה שאלוהים יקשיב להן אכן הפינוי יתבטל ושהן יוכלו להישאר בביתן. הבמאי מנסה להעביר שהן מאוד מחוברות למקומן ושיש בהן אמונה גדולה באלוהים, ושהמשטרה והממשלה שהחליטה על הבשורה המרה עושה זאת מתוך רוע ובצורה של עצבים, עויינות ואלימות ושלא נוהגים בהן בצורה מכובדת וצנועה.

2. מאפיין א': גיבור- יש אובייקט מרכזי לסרט, שהוא הנערות בבית הכנסת המתפללות לאלוהים בתקווה שיציל אותן מהגזרה. בסרט "תפילת הנערות" מתרכזים בעיקר בהן והן האובייקט המרכזי בסרט.
 
   מאפיין ב': תהליך - קודם כל רואים את הגזירה ואת התחלת התהליך של הריסת גוש קטיף, וכשמתחיל תהליך הפינוי המסיבי רואים אותן מנסות לבטל את זה, ובסוף רואים שהתפילות לא עזרו באמת ושמפנים אותן בעזרת כוח בסוף
 
  מאפיין ג': שימוש באלמנטים יצירתיים:-צילום- קלואוזאפים על דמעות, סידורים, התמקדות גדולה בסצנות של בכי, תזוזות מצלמה מתי שהשוטרים באים לפנות ומשתמשים בכוח פיזי.

3.המוזיקה בסרט בעיקר עצובה ומותחת, כדי להביע את הכאב של הבנות ושל המתפנים באופן כללי, ולהוסיף רגש לסרט ולצופים בבית למטרת הזדהות.
הקריינות בקול עבה (של גבר) וקול יחסית מאיים (לטעמי) כדי להביע כאב ועצב ועויינות- כמו המצב שהיה בזמן הפינוי של גוש קטיף.

4. המושג "דוקואקטיביזם" זה בעצם סרטים בהם הבמאי מתערב במציאות החברתית והפוליטית ומחולל בה שינוי. הבמאי משתתף פעיל בהנעת העלילה. במקרה הזה הבמאי לא התערב בהנעת עלילת הסרט, ונטו תיעד את המתרחש במקום. ההתערבות היחידה שיכלה להשפיע על הדעה  של הצופים לדעתי היא שהוא הראה רק את הצדדים הרעים והעויינים של המשטרה, ולא הראה את השיקולים והחישובים שהיה מאחורי ההחלטה, ולא הראה את הכאב של החיילים שהיו צריכים לפעול בדרכים אלו, רק מכיוון שציוו עליהם.
                                                   
                                                     

ניתוח צילום ע"פ מרכיביו

ניתוח צילום

התמונה צולמה בחוף הים בחיפה. זהו מראה לא נדיר שאפשר למצוא ברחבי בעיר חיפה ובפרט באזור מישור החוף.

קומפוזיציה:

במרכז התמונה ניתן לראות את החסר בית כשהוא ישן (התמונה אינה מבויימת) ושהוא לבוש בבגדים חמים וחורפיים ביום קיץ חם - ניתן בנוסף לראות את הכובע שמגן עליו מהשמש ואת הנעליים שהוא הוריד מרגליו כדי שיהיה לו נוח לישון.

יחסים בתוך המסגרת:

מרכז התמונה הוא האדם החסר בית אבל מבחינת פוקוס והדבר הראשון שרואים בתמונה זה הנעליים שהן נראות דיי חדשות וניתן להסיק מזה שהוא גנב אותן מאחד המתרחצים. מאוד בולט בתמונה שהוא ישן על ספסל שכנראה זה הבית היחיד שלו והמקום היחיד שלו שהוא יכול לישון בו. הצילום הוא צילום חד וברור ויש תאורה טבעית של אור שמש.

מוקד:

הדבר המושך ביותר הוא הנעליים  והכובע  של החסר בית

שימוש בשפה אסתטית:

זווית הצילום היא "high level" והצבעים המרכזיים ביותר הם כהים (גווני כחול וירוק צבאי) ויש ניגודיות ברורה בין ההומלס שהוא לבוש בבגדים בגוונים כהים(כחול כהה, ירוק זית, אפור כהה) וכל הרקע שלו בהיר יותר (הרצפה בגווני שמנת והספסל כהה בהיר מאוד)

שימוש באזכורים חזותיים חיצוניים:

בתמונה אין שום ביום שום השראה משום תמונה או ציור. זה מחזה שניתן לראות בחיי היום יום והוא נוראי בעייני.

דונוטציה:

תאורת שמש בהירה וטבעית, זוית צילום מלמעלה, התמונה צולמה יחסית קרוב לאובייקט, ההומלס במרכז התמונה והוא הכהה ביותר והבולט ביותר ומסביבו רקע בהיר (ביחס אליו).

קונוטציה:

המשמעות הנלוות לתצלום גלויה ביותר ומה שהתמונה משדרת הוא שזה לא הגיוני שבגלל שאדם לא יכל להרשות לעצמו השכלה בחייו זה לא אומר שהוא יכול לחיות בתת תנאים האלו ושהעירייה חייבת להתחיל לטפל באנשים האלה.

זירה 8 חלק א'

1. בחרתי בנושא החברתי והפוליטי חיבור של דת ומדינה. נושא זה בוער בקרבי מפני שבאופן אישי אני פחות מתחברת לדת ולא מעוניינת להתחתן ברבנות. מעצבן אותי שבמדינת ישראל הדרך היחידה שמכירים זוג נשוי היא להתחתן דרך הרבנות. בעייני זאת  כפייה דתית כי עצם העובדה זו הדרך המדינה מכתיבה להתחתן ומי שלא עומד בקריטריונים שהרבנות מציבה לא יכול להיחשב בזוג נשוי בעייני הרשויות.
יש מספר אוכלוסיות שנפגעות מכך: הומואסקסואלים, זוגות מעורבים (לדוג' :יהודי ונוצרי), מי שמתגייר לא יכול להתחתן עם "כהן", ועוד.



מים בנושא חיבור דת ומדינה

 מים מקורי שיצרתי:

מים ללא עריכה:

כיצד זה מעודד ויוצר שיח ציבורי:

הסבר: המים מדבר על "הכפייה הדתית" שקיימת במדינת ישראל, עצם זה שלא ניתן להתחתן בארץ במקום אחר שהוא לא הרבנות מעורר אצלי תסכול ועצבים. אני מרגישה ששוללים ממני ומעוד רבים אחרים את הזכות לבחור היכן וכיצד להתחתן.

אני לא רואה בדרך זו לנכון, מפני שאני מרגישה שעצם העובדה שזו מדינה דמוקרטית ולא כפייתית, יש זכות לבחור כיצד והיכן להתחתן, ולא בדרך שאופן הנישואין היחיד הוא דרך הרבנות.

thinklink:

 קטע סאטירה בנושא הרבנות בארץ:

כתבה חדשותית בנושא כפייה דתית:

 כתבה חדשותית בנושא כפייה דתית





התחברתי לנושא זה מפני שבאתי מהעולם הדתי, והחלטתי בתהליך עמוק עם עצמי לחזור בשאלה ומפני שאני מכירה את אורך החיים הדתי אני לא מסכימה לו ואף מתנגדת אליו ובגלל זה אני כל כך טעונה בנושא זה, שמכריחים בכפייה לעשות את דברי הדת, ועוד במיוחד השילו של דת ומדינה, שגם אם אינני מסכימה איתו אני חייבת לנהוג באורך חיים זה.







זירה 1- הכיתה כזירת תקשורת:

זירה 7

ניתוח קליפ : דור דניאל - מקום לצידך
1.

2. מול אותו חלון ישן פותח את הבוקר, 
מחפש סיבה להישאר, 
אל אותו סיפור קטן נטול תקווה ואושר, 
אם אני עוזב אני לא חוזר. 

מחפש אותך בפנים, 
את כבר לא זאת שהכרתי, 
לא צריך לדבר על השתיקות, 
אני רוצה לפחד לבד, לעצמי מספיק שיקרתי, 
כל כך עצוב שכבר לא חשוב לבכות. 

אל תפני לי מקום לצידך 
תתמודדי אני הולך, 
תחייכי, את יודעת 
אל תשמרי לי מקום חם לחזור כשאהיה שיכור 
תוותרי, את שומעת. 

מחכה שהיום ירד, תרגעי ואז תביני, 
שלא מצאתי סיבה להישאר, 
סתם סיפור עצוב של סתיו, 
יום יבוא ותסלחי לי 
את אותו החלון ישן סוגר 

אל תפני לי מקום לצידך...



3. ניתוח דנוטטיבי:
מתקבל רושם שיש פה זוג צעיר שבדיוק עבר משבר כל שהוא ונראה שלגבר לא ממש אכפת והאישה ממש כועסת ברמה של להרוס ולשבור דברי וכדומה.

4.ניתוח קונוטטיבי:
אני באופן אישי מרגישה שיש פה הצגה בצורה שגוייה של נשים שהן מאוד אגרסיביות ומתעצבנות ללא סיבה בעוד שהגבר מאוד רגוע יחסית אליה וזה נותן ניגודיות חזקה שזה מראה שהאישה יותר נחותה מהגבר ושהוא יותר מאופק.

5.המסר המועבר בקליפ:
הסטריאוטיפ שנשים מאוד אגרסיביות ועצבניות ללא סיבה מוצדקת מאוד מועבר בקליפ בעוד שהגבר רגוע ושר ויושב על הספה בנינוחות והיא מנסה למשוך ממנו תשומת לב במור של שבירת ברים, צעקות, ובכי וכדומה. המסר הוא לדעתי שגברים יותר עיליים מנשים.