1. המסר שהבמאי רוצה להעביר לצופים הוא שלנערות היה מאוד קשה להתנתק מגוש קטיף, ובעצם להתנתק מביתן לטובת פינויי שטחים, ושהן מאמינות שבעזרת תפילה לאלוהים ושבעזרת אחיזה בתקווה שאלוהים יקשיב להן אכן הפינוי יתבטל ושהן יוכלו להישאר בביתן. הבמאי מנסה להעביר שהן מאוד מחוברות למקומן ושיש בהן אמונה גדולה באלוהים, ושהמשטרה והממשלה שהחליטה על הבשורה המרה עושה זאת מתוך רוע ובצורה של עצבים, עויינות ואלימות ושלא נוהגים בהן בצורה מכובדת וצנועה.
2. מאפיין א': גיבור- יש אובייקט מרכזי לסרט, שהוא הנערות בבית הכנסת המתפללות לאלוהים בתקווה שיציל אותן מהגזרה. בסרט "תפילת הנערות" מתרכזים בעיקר בהן והן האובייקט המרכזי בסרט.
מאפיין ב': תהליך - קודם כל רואים את הגזירה ואת התחלת התהליך של הריסת גוש קטיף, וכשמתחיל תהליך הפינוי המסיבי רואים אותן מנסות לבטל את זה, ובסוף רואים שהתפילות לא עזרו באמת ושמפנים אותן בעזרת כוח בסוף
מאפיין ג': שימוש באלמנטים יצירתיים:-צילום- קלואוזאפים על דמעות, סידורים, התמקדות גדולה בסצנות של בכי, תזוזות מצלמה מתי שהשוטרים באים לפנות ומשתמשים בכוח פיזי.
3.המוזיקה בסרט בעיקר עצובה ומותחת, כדי להביע את הכאב של הבנות ושל המתפנים באופן כללי, ולהוסיף רגש לסרט ולצופים בבית למטרת הזדהות.
הקריינות בקול עבה (של גבר) וקול יחסית מאיים (לטעמי) כדי להביע כאב ועצב ועויינות- כמו המצב שהיה בזמן הפינוי של גוש קטיף.
4. המושג "דוקואקטיביזם" זה בעצם סרטים בהם הבמאי מתערב במציאות החברתית והפוליטית ומחולל בה שינוי. הבמאי משתתף פעיל בהנעת העלילה. במקרה הזה הבמאי לא התערב בהנעת עלילת הסרט, ונטו תיעד את המתרחש במקום. ההתערבות היחידה שיכלה להשפיע על הדעה של הצופים לדעתי היא שהוא הראה רק את הצדדים הרעים והעויינים של המשטרה, ולא הראה את השיקולים והחישובים שהיה מאחורי ההחלטה, ולא הראה את הכאב של החיילים שהיו צריכים לפעול בדרכים אלו, רק מכיוון שציוו עליהם.
2. מאפיין א': גיבור- יש אובייקט מרכזי לסרט, שהוא הנערות בבית הכנסת המתפללות לאלוהים בתקווה שיציל אותן מהגזרה. בסרט "תפילת הנערות" מתרכזים בעיקר בהן והן האובייקט המרכזי בסרט.
מאפיין ב': תהליך - קודם כל רואים את הגזירה ואת התחלת התהליך של הריסת גוש קטיף, וכשמתחיל תהליך הפינוי המסיבי רואים אותן מנסות לבטל את זה, ובסוף רואים שהתפילות לא עזרו באמת ושמפנים אותן בעזרת כוח בסוף
מאפיין ג': שימוש באלמנטים יצירתיים:-צילום- קלואוזאפים על דמעות, סידורים, התמקדות גדולה בסצנות של בכי, תזוזות מצלמה מתי שהשוטרים באים לפנות ומשתמשים בכוח פיזי.
3.המוזיקה בסרט בעיקר עצובה ומותחת, כדי להביע את הכאב של הבנות ושל המתפנים באופן כללי, ולהוסיף רגש לסרט ולצופים בבית למטרת הזדהות.
הקריינות בקול עבה (של גבר) וקול יחסית מאיים (לטעמי) כדי להביע כאב ועצב ועויינות- כמו המצב שהיה בזמן הפינוי של גוש קטיף.
4. המושג "דוקואקטיביזם" זה בעצם סרטים בהם הבמאי מתערב במציאות החברתית והפוליטית ומחולל בה שינוי. הבמאי משתתף פעיל בהנעת העלילה. במקרה הזה הבמאי לא התערב בהנעת עלילת הסרט, ונטו תיעד את המתרחש במקום. ההתערבות היחידה שיכלה להשפיע על הדעה של הצופים לדעתי היא שהוא הראה רק את הצדדים הרעים והעויינים של המשטרה, ולא הראה את השיקולים והחישובים שהיה מאחורי ההחלטה, ולא הראה את הכאב של החיילים שהיו צריכים לפעול בדרכים אלו, רק מכיוון שציוו עליהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה